<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"א</h1>
<h2>דף יט.</h2>
פשוט הוא בכמה דוכתי כי ראובן שחייב לשמעון מנה ולוי חייב לראובן שמוציאין מלוי ונותנין לשמעון מדר' נתן וכתב הראב"ד שמאח' שמשועב' לשמעון מדרבי נתן שאין ראובן יכול למחול ללוי והתוספות כתבו כי כמו שאם פרע לוי לראובן פקע שעבודו של שמעון כמו כן אם מחל לו והרשב"א כתב כל זמן שיש נכסים לראובן לא יגבה מלוי וכן עיקר.
<h2>דף פו.</h2>
כתב רבינו תם בספר הישר וכן הרא"ש בעל חוב גובה מעות כשיש לו מעות ואם אין לו נותן טלטל או קרקע כמו שירצה מלוה כי טלטל יותר טוב לו מקרקע שאם לא ימכר כאן ימכר במקום אחר ונותן לו בשומא טובה שלא יטרח מלוה למכור כלומר דבר שיוכל לעשות מעות יותר בקרוב וכן בכתובות. ועוד פשוט ואם תולה מעותיו בגוי אמרי' ליה מכור קרקעך אתה ותן לו מעותיו כן פרשב"ם בתרא פר' המוכר וכן כתבו הגאונים בתשובה שאם יש ערער לגוי על קרקע הלוה ומתירא מלוה ליטול הקרקע כופין הלוה שימכור ויביא מעו' ואם לא יודע בודאי הערעור ובית דין מסופקים שמא יש לו מטלטלין מחרימין תחלה על כל מי שיש לו מטלטלין ולא יביאם לבית דין על בעל חובו והרמב"ם ז"ל כתב אם לא נודע לו מטלטלין מחרימין על כל מי שיש לו מטלטלין ולא יביאם ואחר כך יורדין לבינונית שבנכסיו במלוה ולוה פי"א קמא וכתבו התוספות פ' מי שהיה נשוי בראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה וכו'. ואם יש הפסד גדול ללוה לפרוע מעות שמפסיד כנגדן ולא יפסיד אם נגבנו טלטל או קרקע אין כופין אותו לפרוע מעות. ועוד כתב הרמב"ם ז"ל במי שהו' כשר והולך בדרך תום שאסו' להשביעו שאין לו כלום ומי שהוא רמאי ויודעין שיש לו ומבריח ורץ לישבע כתקנת הגאונים אין משביעין אותו אלא הדיין חייב לעשותו ולנדותו ולכפותו בכל מיני כפייה עד יפרע כי פריעת ב"ח מצו'.
ב' בעלי חובות שאין להם קדימה זה על זה כגון מטלטלין שלא הקנה אותם אגב מקרקעי או קרקע וזמנן ביום א' במקום שאין כותבין שעו' חולקין בשוה. ואי תפס חד מינייהו לא מפקינן מיניה וכן בכל מקום דאמרינן חולקין וכן כתב הרמב"ם ורב אלפס כגון לוה ולוה ואחר כך קנה וכן כת' ה"ר יונה דבכל מקום דאמרינן חולקין אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה לא דמי לב"ח מאוחר דהתם אין לו זכות אבל הכא יש לו זכו' ודוקא כשגבה בבית דין אבל גבה מעצמו מה שגבה לא גבה וכן מוכח במציעא. והרא"ש כתב דאפילו גבה מעצמו מה שגבה גבה במטלטלי אבל בקרקעי מודה לדברי רבי יונה והרמ"ה כתב כי בכל ענין מה שגבה גבה. ועוד פשוט מי שהיה חייב לב' או לג' בזה אחר זה ומכר שדהו וכתב ב"ח ראשון ללוקח וקנו מידו דין ודברים אין לי עמך ב"ח שני מוציא מיד לוקח וראשו' מיד שני ולוקח מיד ראשון וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה. וכן בעל חוב ושני לקוחות ולוה מן האחד או מכר לשנים וכתב בעל חוב לשני דין ודברים אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום מפני שיכול לומר הנחתי מקום לגבות לך כתובות. פריע' בעל חוב מצוה וכופין כלומ' מכין אותו עד שיאמר רוצ' אני פירוש כי בודאי אם יש לו קרקע אין צרי' כפייה כי יורדי' לנכסיו בעל כרחו אלא מיירי כגון שאין לו קרקע ומבריח מטלטליו או תולן בגוי. יתומים גדולים שלא הניח להם אביהם אחריות נכסים אלא מטלטלי מצוה עליהם לפרוע ואין כופין. והאידנא דגבי מטלטלין כופין אפילו יתומים במטלטלין כתובו' והרמב"ם ז"ל כתב כי מתקנת גדולים הוא שאם הוא אמוד ומבריח נכסיו ומטלטליו ואין מוציאי' אותו למשכנו ויודעי' בודאי הדייני' ואינו רוצה לפרוע ברמאו' שיש בו כי מנדין אותו עד שיפר' לבעל חובו.
<h2>דף פח.</h2>
ב"ח שבא ליפרע שלא בפני לוה כתב ר"ח בפ' הכותב שאין מוכרין שלא בפני לוה וכן בירושלמי זולתי אם רבית אוכלת בהם כגון שערב לו מן הגוי ורב אלפס כתב כי גובין שלא בפניו כרב נחמן דאמר שלא יהא כל א' וא' נוטל מעותיו של חבירו וילך לו למדינת הים. וכתב דאי מצי לשלוח לו ולהודיעו שולחין וכן כתב הרמב"ם ז"ל ומשביעי' אותו ונוטל אם אינן יכולי' להודיעו במלוה ולוה פי"ג. וכתב הרא"ש אם הוא קרוב משם שיוכל שליח לילך ולחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד שולחין להודיעו אם רצה לבא כי יותר אין לנו לאחר למלוה ואם לאו יורדין לנכסיו ופורע הוצאת שליח המלוה וכשיגבה חובו יפרע מן הכל מנכסי לוה וכן מוכח בההיא דערכין במי שהיו עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר וכו'. ובדיני דיינים כתבתי בחלק י"ב ובספרי הרא"ש בפ"ט כתובות. והרשב"א כתב שמודיעין אותו אם קרוב מהלך יום א' כדאמרינן דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתי בד' וקאי קמי דיינא בחמשה בשבא.
<h2>דף צא:</h2>
כתב הר' יונה בכתובות פרק מי שהיה נשוי בההוא עובדא דההוא גברא דהוו מסקי' ביה אלפא זוזי הוו ליה תרי אפדני וכו' שאם יבא שום אדם תוך ימי הכרז' ויעלה אותה ממה ששמו אותה בית דין אם רוצה המלוה בקרקע צריך לקבלו באותו עילוי כי הוא לתועלת הלוה מי שיעלה יות' אבל אם הלוקח הוא המעלה לא נחוש לדבריו כי הוא אומר יש לי לגבות מן המוכר פי' הלוה וישאר הקרקע בידי ורב האיי כתב במקח וממכר שאם יעלה לוקח ששומעין לו ויש מי שכתב כי שומעין לו כשרוצה הוא כלומר הלוקח או בעל חוב להוסיף על שומת ב"ד עד כנגד החוב אבל אם ירצה לוקח להוסיף מעט מעות על שומת בית דין ולא יהיה כל החוב פרוע אז הולכין לפי שומת בית דין ועוד כתב הר' יונה ואם אמר המלוה אני רוצה לקבלה בכל חובי ולא ישומו אותה בית דין ולוקח אומר לא כי אלא ישומו אות' בית דין אין שומעין ללוקח שהוא פסידא דלוה וליתומים שומעי' להם ומכריזין עליו ומקבלו בשוויו דאם יבאו מעות ליד יתומים מסלקין אותו בדמי שוויו כתובות.
<h2>דף צד.</h2>
בעל חוב מוקדם שטרף קרקע מלוה ונתפשר עמו ופרע לו דמי קרקע ואמר לו הני זוזי דמי קרקע אני נותן לך אינו יכול ב"ח מאוחר לטרוף אותה הימנו אבל לא אמר לו דמי קרקע יכול לטרוף אותה הימנו כתובות. בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מחלוקת אי אמרי מה שגבה גבה או לא ור"ת פוסק כי במטלטלי דלית להו דין קדימה מה שגבה גבה אבל בקרקע לא וכן כתבו התוספות במטלטלי מה שגבה גבה אבל במקרקעי לא כי מה שגבה לא גבה כתובות. מי ששמו לו קרקע בחובו אוכל פירות מכי שלמו ימי אכרזתא ולא מכי מטא אדרכתא לידיה מציעא.
מטלטלין אם הקנה אותם אגב מקרקעי יש להן דין קדימה כי דינם ממש כמו קרקע ויש לו קול וטורף אותם ממשעבדי כדאמרינן בבתרא וגובה אותה מכל מי שקנאם ואם מכרן לוקח ראשון גובה אותם מן השני ואין לתבוע דמי המכר שביד הלוקח ראשון כדאמרינן דקרק' שמכרו לוקח ראשון שהולך מלוה ודן על קרקע עם לוקח שני ולא עם המוכר שקבל המעות זולתי אם מכרם לגוי או אנס שאין יכול להוציא ממנו או שהלך לו לוקח שני ואינן בעין המטלטלין חוזר על לוקח ראשון כדין מזיק שעבודו של חבירו וכן הדין בשטרות אם מכרן ודוקא שכתב בשטר ששעבד כל נכסיו ומטלטלי אגב מקרקעי השטרות בכלל נכסים. ויש מי שכתב שאין משעבד לו שטרות בכלל נכסיו כי דוקא בשכיב מרע אמרינן זה אבל בבריא עד שיכתוב וכל שעבוד דאית ליה בהון וכן הסכי' הרשב"א וכתב הרמב"ם במלוה ולוה פי"ח שאם הקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודטופסי דשטרי שטורף טלטל כמו קרקע וכן פשוט. וב"ח מאוחר שקדם גובה בינונית ואין ב"ח מוקדם גובה ממנו במקום שיש בני חורין זבורית כך מוכח גטין פרק הנזקין וכתב רב אלפס בשם רב שרירא דבהקדש מה שגבה גבה כדאמרינן בערכין [ז' ע"ב] אבל בהדיוט מה שגבה לא גבה בקרקע ובטלטל דאין להם דין קדימה מה שגבה גבה כתובות. עוד כתב הר"מ במז"ל במלוה ולוה בפ"ד מי שיש לו חובות הרב' כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה בין מן הלקוחות ואם קדם האחרו' וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובו' הרבה אף על פי שכתב בכל א' שאני עתיד לקנות משועבד לך אין בהם קדימה אלא יד כולן שוה דכל מי שקדם וגבה זכה אף על פי שהו' אחרון. לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנו' משועבד לך ואחר כך קנה שדה ולוה מאחר הרי השדה משועבד לראשון והוא קודם לגבות וכן אפי' הן מאה ע"כ. וכתב הרמ"ה כי בכל מקו' שאמרנו מה שגבה גבה כגון במטלטלין שלא הקנה אותן אגב מקרקעי או בשני ב"ח שזמנן שוה אבל כתב מטלטלי אגב מקרקעי לשניהם וכן לוה ולוה ואח' כך קנה כי בכל אלו אין להם דין קדימה מה שגבה גבה ואפילו תפס מעצמו. המוצי' שטר חוב על חבירו מגבהו ממעות אותו מקום שנכתב בו הכתב ואם אין כתוב בו באיזה מקום נכתב מגבהו ממעות אותו מקום שתובעו שם כתוב בו כסף סתם מה שירצ' לוה מגבהו והוא שכתו' בו מטבע דאם לא אמרינן שר"ל חתיכה מכסף ואפילו קטנה כתובות [ק"י ע"ב] מלוה על פה יש לה דין קדימה כנגד מלוה על פה כתובות ויש מי שפירש שאפילו מלוה על פה יש לה דין קדימה אצל מלו' בשטר והסכימו כן גדולי האחרונים דכיון דשעבודא דאוריתא אף על גב דאינה טורפת מן הלקוחות משום דאין לה קול אבל טרפה מנכסים משועבדים למלוה בשטר מאוחרת וכן נראה עיקר והרי"ף כתב בתשובה דאין למלוה על פה קדימה על מלוה בשטר ודחה דברי רב האיי שכתב שיש לה דין קדימה והרשב"א כת' כרב האיי. מי שחייב לחבירו מנה ופרעו דינר פרעון הוי ולא יש לו עליו אלא תרעומת ואין המלוה יכול לומר איני רוצה לקבל המעו' כי אם בבת אח' מציעא.
